רמש אנרגיה ושירותים בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל

החלטה

על פי מה שהוצג בפני ונטען על ידי ב"כ המשיבה, לא הראה ב"כ העוררים קשר ענייני כלשהוא, לא בבית משפט קמא ולא כאן בפניי, למשאית שבה מדובר בהחלטת בית משפט קמא. אדגיש כי בית משפט קמא התנה את ביצוע החלטתו בכל הנוגע לאפשרות החזרת המשאית לעוררת 1, בהמצאת תיעוד המצביע על בעלות. על כן בהעדר הוכחת קשר כזה, לא יטען ב"כ העוררים בהקשר למשאית.

ניתנה והודעה היום ז' אב תש"ע, 18/07/2010 במעמד הצדדים.

זכריה כספי, שופט

סגן נשיא

החלטה

בית משפט קמא נתן החלטות בכל הנוגע לעוררים בהקשר למשאית שנתפסה, במסגרת חקירה רחבה וכוללת, המופנית גם כנגד גורמים ואנשים נוספים. את החשדות הקיימים, הרקע וכן עניינים נוספים שמתוך החקירה, הביא בפני היום נציג המדינה בדו"ח הסודי א'.

בית המשפט קמא החליט לשחרר את המשאית לעוררת 1, אשר קבע כי, ראשית לכל, על העוררת להציג רישיון נהיגה שעל פיו היא רשומה לפחות כאחת מן הבעלים של המשאית. לאחר מכן החליט, לגופם של דברים, כי שחרור המשאית לעוררת יבוצע לאחר שיופקד סכום השווה לשווי המשאית, בהתאם למחירון או מכוח דו"ח של שמאי, ככתוב בהחלטה מיום 13/06/10.

באשר לחשבונות בנק, הבחין בית משפט קמא בין חשבון בבנק הפועלים, המצוי ביתרת זכות, לבין חשבון בבנק דיסקונט, המצוי ביתרת חובה. הוא הזכיר כי כנגד יתרת החובה קיימים ניירות ערך שכירים וכן פקדונות עם תחנות יציאה שבועיות. עוד הזכיר קיומם של שיקים דחויים המצויים בחשבון בנק דיסקונט, שטרם הגיעו מועדי פרעונם. סך כל ערך ניירות הערך השכירים, הפקדונות והשיקים הדחויים, עולה על סך כל יתרת החובה בבנק דיסקונט.

ב"כ העוררים טען כנגד החלטת בית משפט קמא על כך שלא נקבע בה כי בתפוסים אלה מתקיים אחד מן התנאים הקבועים בסעיף 38 א' לפסד"פ. עוד שגה לטעמו, כאשר לא קבע כי קיים בסיס ראייתי מתאים לתפיסה וכן כי לא נמצאה עילה לתפיסת נכסי העוררים.

לדעתו הקביעה בהקשר למשאית אינה מידתית, שכן ניתן להשיג את תכלית החקיקה בעניין זה, גם באמצעי שלא יצריך הפקדת מלוא סכום ערך המשאית, כגון שיעבוד או עיקול.

היום הבהיר בבית המשפט כי, בניגוד לעמדת בית משפט קמא, אין העוררים יכולים לפתוח חשבונות בנק חדשים, וזאת מכוח כללים או הוראות של בנק ישראל וכי הדרך שבה הלך בית המשפט, בכל הנוגע לחשבון המצוי ביתרת חובה, איננו מאפשר לעוררים להמשיך בפעילות העסקית שלהם, או לפחות מקשה עליהם פעילות כזו.

כבר במהלך הדיון ביקשתי מב"כ העוררים להציג בפניי מסמך, שבית המשפט קמא קבע אותו, ובדין עשה כך כתנאי לשחרור המשאית לעוררים. כל מה שהוצג בפניי היום הוא חשבונית מס מיום מסוים מחודש יולי 2008 (בצילום נקטע היום) שאותו הנפיקה חברה אחרת לעוררת 1 ובה נזכרת המשאית שבה מדובר. בחנתי את החשבונית הזו והיא מעורפלת בעיניי ואי אפשר להבין מתוכה את טיב העסקה שנעשתה. בכל מקרה אין היא עומדת בתנאי בית משפט קמא, שכתנאי מקדמי לשחרור המשאית, נראה לי ראוי.

על כן, בהעדר הוכחת בעלות של מי מבין העוררים, לא אתייחס לעניין השחרור כעיקרון.

לגופם של דברים, אילו הייתה מוכחת הבעלות, נראה כי בדרך שאותה הציע ב"כ העוררים, דהיינו, באמצעות שיעבוד מתאים או עיקול על המשאית וקביעת איסור על דיספוזיציה כלשהיא בה עד להוראה חדשה, ניתן להשיג את מה שהמדינה מבקשת להשיג ואין הכרח, בנסיבות אלה בהפקדת מלוא סכום ערך המשאית. אינני קובע מסמרות בעניין זה, שכן לא מצאתי כי מי מבין העוררים הוכיח בעלותה על המשאית. אם תוכח בעלות כזו או אם יחפוץ הבעלים לעשות בעניין זה, יהיה מקום לפנות לבית משפט קמא כולל האפשרות שהעליתי בהחלטה זו.

רשמתי בפני כי האפשרות שהעליתי בעניין הסתפקות בשיעבוד או בעיקול עם הוראות לאיסור ביצוע עסקאות, איננה מקובלת על המדינה, אולם הבהרתי כי זו אופציה המצויה בידי בית המשפט המחוזי בדונו בערר, אך מכל מקום, לא קבעתי מסמרות בעניין, כפי שכבר אמרתי, שכן לא הוכחה הבעלות.

באשר לטענות הנוגעות למה שכונה בידי ב"כ העוררים כהליכה בעקבות החקיקה ותנאיה, הרי שלא מצאתי בה ממש. יתכן ובית משפט קמא צריך היה להדגיש יותר את הדברים, אולם מקביעותיו ברור כי קיימים חשדות כלפי העוררים ואחרים, ומכל מקום חשדות אלה הונחו על דוכני בדו"ח הסודי א' שהגיש נציג המדינה. גם בכל הנוגע לתנאים ולעילות לתפיסה, דומני כי בית משפט קמא אמר דברים ברורים בהקשר זה.

אוסיף מילים בכל הנוגע לדרך שבה פעל בית משפט קמא. אפשר והייתי פועל אחרת אילו הוכח בפני כי העוררים אינם רשאים לפתוח חשבון בנק אחר, משחשבונות הבנק שלהם הוקפאו על ידי בית המשפט. אלא שהדבר לא הוכח, כפי שלא הוכח בפני בית המשפט קמא. כל צד טוען את שלו ועל בסיס טיעון כזה בלבד, אינני רוצה לקבוע קביעות.

מכיוון שכך מציע אני כי ב"כ הצדדים יבואו בדברים ביניהם, ולאחר שיבדקו, הלכה למעשה את המצב הענייני בכל הנוגע לאפשרות פתיחת חשבונות בנק אחרים, כי הרי גם המדינה איננה חפצה להפסיק את הפעילות העסקית של העוררים, על מנת שמצד אחד תממש המדינה את החלטת בית משפט קמא בכל הנוגע להקפאה ומצד שני יוכלו ניירות ערך ופקדונות וכן שיקים דחויים לבוא לכלל ביטוי גם בחשבון הבנק המצוי ביתרת חובה, ובאופן שהיתרה תוקפא, הלכה למעשה, כמצוות בית המשפט קמא.

הצעתי בע"פ לצדדים כיצד להשיג את כוונת המדינה, בדרך שונה מקצת מזו שהורה עליה בית משפט קמא ובה בעת גם שלא לגרום לנזק לעוררים, מעבר למה שעלול להיגרם להם, על בסיס מימוש כוונת המדינה.

על כן יבואו הצדדים עם סיכומים לאחר שישוחחו ביניהם ויביאו את הצעתם בהסכמה בפני בית משפט קמא.